עד רגעי הפינוי הוא היה נשמע חזק. יש שיאמרו אפילו, ממש חזק. הוא נחשב למוביל המאבק ומי שלא התפשר עד להשגת מתווה הטוב ביותר אך הפינוי התבצע ללא שום ידיעה ברורה לאן הם מפונים ועל קולו שנשמע לאחר יותר מלילה אחד לבן, שומעים כאב, אכזבה ואולי, אולי גם תסכול. האיש הוא יו"ר ועד תושבי עמונה, אביחי בוארון. בשיחה כואבת עם בצלאל קאהן ב"מהדורת הבוקר" הוא סיפר על הרגעים שלא ישכח ועל הרגעים שעכשיו, אלו המוגדרים 'הרגעים שאחרי'.

"פוניתי מביתי ב-02:00 לפנות בוקר יחד עם משפחתי ועם חבורה של צעירים אידיאליסטים מתוקים, ילדים טובים שבאו להיות אתנו ולמחות כנגד העוול הזה של גירוש משפחה מביתה ומחיקת יישוב יהודי" פתח בוארון את השיחה.

את רגעי הפינוי הוא מתאר "דפקו בדלת ושוטר עם כרוז הודיע 'משפחת בוארון, נא לפתוח את הדלת'. לא פתחנו. הדפיקות התחזקו, פרצו את הדלת והתחילו לגרור את הצעירים אחד אחרי השני. היו צעקות ובכי. החבר'ה הצעירים, הלב שלהם בוער. זהו, אחרי זה הם הגיעו למשפחה" הוא מספר כי את הילדים הקטנים הוא שלח לסבא וסבתא מאחר ולא רצה שיראו את המראות "הילדים הקטנים עד גיל 13 הורדנו לסבא וסבתא. הם לא יכולים להכיל את המראות הללו איך גוררים את אבא שלהם מחוץ לבית" הוא מסביר כי מביתם הם לא יצאו על הרגלים "אנחנו לא יכולים לצאת על הרגלים מבית שחיינו בו כל כך הרבה שנים, בנינו וטיפחנו כל פינה בו" אומר כשדמעות חונקות את גרונו "אי אפשר לצאת על הרגלים מבית כזה"

"חבורה של ילדים טובים" | נערים בעת פינוי עמונה, אתמול

הדס פרוש, פלאש 90

"עברו 6 שעות" הוא אומר "ואנחנו לגמרי עדיין בתוך זה. אכלסו את כל משפחות עמונה בחדרים קטנטנים. כל משפחה בחדר של 15 מ"ר כשמשפחות עם שבעה ילדים ומעלה 'זכו' וקיבלו שני חדרים בגודל 15 מ"ר. ממש זכו בפיס" אומר בסרקזם מלווה בכאב.

את המצב אותו הוא חש מתאר בוארון "זה להיות פליט. אין לך שום דבר בידך, פרט לבגדים שעל גופך ומעט מטלטלים" בוארון מביע תקווה כי יהיה באפשרותם להיכנס היום לביתם בכדי לארוז את חפציהם "אנחנו מקווים שיאפשרו לנו היום להיכנס לבתים ולשים את רכושנו במכולות ובמחסנים שיוקצו עד שנדע לאן אנחנו הולכים" הוא אומר.

"אין עמונה. קשה הבוקר הזה לומר את צמד המילים הללו" הוא פולט ספק מאוכזב ספק דואב ואולי גם וגם ומספר על מה היתה עמונה בעיניו "עמונה זה בעיקר המקום. חבל ארץ, חבל מולדת, חבל בנימין וחלק מארץ ישראל המובטחת. במקום הזה אין יותר עמונה ואנחנו מקווים שבע"ה עמונה תיבנה ותיכונן" עם זאת הוא מתעקש כי בכל זאת המושג 'עמונה' לא נמחק "ככל שזה קשור אלינו, אנחנו עדיין חלק מעמונה. קהילת עמונה עדיין קיימת ואולי תהיה לה בניה מחודשת בהקמת ישוב אחר" הוא אומר בהקשר דבריו אמש של רה"מ שהבטיח כי בתוך חודש וחצי יחל תהליך בנייית ישוב חדש למפוני עמונה אך עם זאת מביע ספק רב באשר לקיום דברי רה"מ בפועל "שמענו אתמול את רה"מ שאומר שתוך חודש וחצי יחל תהליך בניית יישוב חדש אבל אנחנו שבעי אכזבות. אנחנו לא מאמינים לרה"מ" הוא אומר.

נתניהו

לע''מ

על הניסיון להציל את היישוב ע"י חקיקה ומתווים, הוא מספר "שהורידו את סעיף 7 (בחוק ההסדרה. סעיף המשאיר את עמונה במקומה. ע.ד.) אמרנו, יש ממשל אוהד בארה"ב, למה? אמרו לנו, התחייבנו לביהמ"ש. אמרנו, יש לנו פתרון, שכרנו משפטנים והבאנו את נכסי הנפקדים על בסיס חוות דעת משנות ה-90 אבל הם הלכו על הקלף הזה למחצה, לשליש ורביע והרגו את זה לאט לאט".

"אז עכשיו ניתלה במה?" הוא תוהה בקול ומוסיף "אין דיבורים. המבחן מהיום הוא מבחן התוצאה. כולנו נמדדים במבחן התוצאה, גם פוליטיקאים צריכים להימדד וימדדו במבחן התוצאה. אל תגידו לנו 52 מבנים ולא תקיימו" הוא אומר "אל תגידו חוק ההסדרה ולא תקיימו. אל תגידו לנו שמראות פינויים לא יקרו שוב והנה זה קרה שוב. עד שזה לא יקרה בעין, עד שלא נקבע מזוזה אנחנו לא מאמינים"

כשנשאל על מי הוא כועס הבוקר הזה, הוא עונה "אני כועס על כל מי שאנחנו כועסים. על כל מי שרוממות התתישבות והציונות בגרונו וזה כולל את הבית היהודי והליכוד" הוא מבהיר ומספר על מסרים שקיבל מבכירים במפלגות הימין בו הביעו את סליחתם מהכישלון, לדבריו, שהם חשו בו "כתב לי אתמול שר בכיר מהליכוד ואמר לי ח"כ בכיר מהבית היהודי 'נכשלנו. במבחן התוצאה נכשלנו ואנחנו מבקשים סליחה'. בא נראה אם גם עכשיו יאכזבו" תהה.

מה הלאה? נשאל בוארון בסיום השיחה הקשה הזו וענה "אנחנו לא יודעים. נשב, נחשוב ונראה לאן פנינו, גם ברמה הפרטית וגם ברמה הקהילתית, מועדות. נראה אם אפשר להיבנות במקום אחר, אין לי תשובה כעת על השאלה הזו" סיים את דבריו.

האזינו: